מה קורה סביבי? אני במוזיאון? בחנות? במעבדה? בעבר? בעתיד?

​

בכל מבט נגלה אלי חומר שדיבר איתי,

וכפי שכתבה נעה על הקרש החיתוך " הקרש כיומן של חיים...",

הרגשתי שאני הולכת במעמקים הרגישים ביותר של המקורות שלי.

​

נעה נותנת לטבע לדבר,

היא חוקרת לפרטי פרטים

ענף 

ענף

עלה

עלה

​

פורמת

מחברת

מגדלת

חושפת

​

לא מפחדת להראות אותו בידיוק כפי שהוא

פועם. 

​

ועדיין, כל כך הרבה שקט.

ככה זה כשנותנים לטבע לדבר. 

​

נאבדתי. הלכתי הלוך ושוב,

עין בתוך זכוכית מגדלת בוחנת מרקמים,

הבחנתי בנימים של פקעת בת כמה שנים עומדת במלוא הדרת תהליכיה, 

איך אפשר להסביר? 

​

​